גבר של צבע, לבד בכנסייה, מוצף מהמראה של זין שחור מאסיבי. הוא לא יכול לעמוד בפני הדחף לסגוד לו, ומלטף אותו בחרדת קודש. היד שלו נעה מעלה ומטה, מתענגת על כל רגע עם הזין השחור הגדול הזה.
במקלט של כנסיה, גבר צבעוני חושף פיר הובנה ענק, אנדרטה לגבריותו. המזבח הופך לבמה שלו, לדוכן שלו. הוא לא מטיף כאן דרשות, אלא פולחן לאיברו האימתני. ידיו מלטפות במומחיות את ההיקף, שפתיו מתגרות בראש, יוצרות קצב משכר שמהדהד דרך הספסלים הריקים. הופעת הסולו שלו היא עדות למסירותו, מחווה לעוצמה ולפתיון של מתנתו המרשימה. כל תנועה היא מזמור, כל נשימה תפילה, כל גניחה היא הלל. מראה ידו הנעה מעלה ומטה לאורך הפיר האדיר הוא מחזה שיגרום אפילו הקדוש שבגברים להסמיק. זה לא סתם גבר שמענג את עצמו, אלא חגיגה של יופיו וכוחו של הזין השחור שלו, דרשה בשפת התשוקה הגשמית.